חיפוש
  • תהילה אור שלו

בשבחי האבסורד

עודכן ב: 26 נוב 2019

2002: הליד.


יצאנו את דלת המעלית, ונכנסנו אל המבואה הריבועית, שהפרידה בין ההולכים והשבים, לבין אלו המאכלסים את קומת ההנהלה.

מבטים מלוכסנים מכל מיני תבניות פנים נשלחו אלינו מבעד להינף שיער בהיר ארוך, או חליפה עדכנית בצבע כחול כהה.

על הדלת שחצצה את עולמם היה שלט פלסטיק מוארך שהכריז על פרס, למרבה בלידים החודש.

"מה זה ליד?" שאלתי אותו אחר כך, כשצלחנו את המסדרון.

הוא הסביר בדרכו המבלבלת, ואני מילמלתי משהו כמו "אה.. הבנתי" ואמרתי לעצמי שמזה בעצם חשוב שאדע מה זה ליד. אני קריאטיב.



שנת 2002: מה זה משנה מה זה ליד? אני קריאטיב


2019: מה תכלס אנחנו כבר מבינים


"אז יש את כל הקולות האלה שאומרים 'לכי על זה ביג טיים. תצאי, תיפרחי, תעשי, תיצרי, שמישהו אחר יביא את הליד. המתנה שלך זה הקריאטיב'. ויש את הקולות שעדיין חוששים לצאת מהקונכייה, להיפתח, לתת מקום למשהו חדש, אחר, משהו שיהיה אולי שונה מכל מה שחשבתי עליו בעצם עד עכשיו. משהו שאינו בשליטתי".

כך אני קודחת לה ערב שלם הלוך וחזור, הלוך ושוב, בתוך ים מחשבותיי הנצורות בסכר, בכל מה שקשור ל'עניין ההוא'.

ישובות בזולה הצבעונית שלי, בחושך של 8 בערב, כבר איני מבחינה בתווי פניה. רק דמות מדברת אליי מתוך החשיכה. גם כך לפעמים אני תוהה אם היא באמת קיימת. שהרי מה אנחנו כבר מבינים על העולם הזה? ומי מבטיח לי שיום אחד לא אתעורר ואגלה שאני או היא אחת הדמויות מ'נפלאות התבונה 2'?



בחושך של 8 בערב, כבר איני מבחינה בתווי פניה. רק דמות מדברת אליי מתוך החשיכה. גם כך לפעמים אני תוהה אם היא באמת קיימת

בכל מקרה היא אומרת: "תביטי על המחשבות שלך. הן נעות בגלים המתנפצים אל קירות ענק, בהדף מכאיב ומרוקן. מה דעתך, להכניס מחשבה או שתיים חדשות? נגיד, מחשבה אחת הומוריסטית, ומחשבה אחת אבסורדית."

והיא עשתה איזו תנועה ששיוותה לאבסורד מראה של הרפתקאה.



היא עשתה איזו תנועה, ששיוותה לאבסורד מראה של הרפתקאה


כל השבת ניסיתי לקרוא לאבסורד להיכנס אל תוך סכר המחשבות, השמורות 'לעניין ההוא', אבל האבסורד לא שעה לתחינותיי. ראיתי אותו לרגע בסדרה מצוירת שהגור שלי אוהב, בסבך כבלים של חשמל שכרוכים על צווארו של פנס רחוב. אפילו בנמלת קיבוץ חרוצה, שסחבה על גבה השחור נתח נאה של גרעין חמניה.


אבל אל עניין הליד והקריאטיב, לא הסכים האבסורד להיכנס. כאילו משהו בו אמר: "אני לא רואה שום דבר מבדר או כייפי שיכול לצאת לי מכל השיטוט הזה ב'עניין הזה' שלך."




אז אין אבסורד. בינתיים, אלך להכין טוסטים לארוחת ערב.


(תודה לאל שהמציא את העלים הירוקים. שיהיה ככה למרוח, בפינות של החיים.)


ורגע לפני שאלך, אספר עוד שהיום עלתה בי השערה, שלפחות 95% מהאנשים בעולם, היו מודאגים מאוד בשבוע האחרון, בשל 'עניין' כלשהוא, ברמה שהסבה להם צער וכאב אמיתיים. כל אחד ו'העניין' שלו.

ובהתחשב בכך שאף אחד מאיתנו לא יודע באמת מה כל הקטע הזה של היותנו פה על הכדור הזה שבתוך הגלקסיה הזאת שבתוך האינסוף הזה, או משהו על יכולתנו להתקיים, לנשום, ושאר עניינים בסיסיים מעין אלו, הבחירה שלנו להאמין דווקא למקבץ מסוים ולא כייפי בעליל של חזיונות (השגורות בפינו כ'מחשבות') במקום לבחור במקבץ פנטסטי ומרומם, היא, איך לומר את זה,

אבסורד.



לפחות 95% מהאנשים בעולם, היו מודאגים מאוד בשבוע האחרון, בשל 'עניין' כלשהוא, ברמה שהסבה להם צער וכאב אמיתיים. כל אחד ו'העניין' שלו

נ.ב. 1

בסוף נדבי הכין את הטוסטים.

נ.ב. 2

מה לעשות. אי אפשר גם להיות קריאטיב, גם להביא את הליד, וגם להכין טוסטים.

על משהו מכל זה צריך לוותר.



17 צפיות

לפרטים נוספים מלא-י את הטופס

או התקשר-י בתיאום מראש בהודעת טקסט

  • Facebook
  • Vimeo
  • Instagram

קיבוץ רמת הכובש, השרון.

 כל הזכויות לאתר זה ותכניו שמורות לתהילה אור שלו בלבד ©