חיפוש

צילום בראי הרגישות והקשיבות

עודכן ב: אוק 8


חלק א'


בקיץ 2020 ביקרתי אצל חולצת פקקים מנטלית, לצורך סדרת פגישות קצרה אך מעמיקה, שעניינה מציאת פתרון לשאלה: 'מה לעזאזאל יש לי?' או בשפה אוהבת יותר 'איך אפשר לעזור לי?'.



גרפיטי באזור שוק הפשפשים, תל אביב יפו.


חולצת הפקקים היתה חכמה ורואה, ומהר מאוד עלתה ההבנה (אחת מיני רבות), שמתקיימת בי תכונה או איכות, ששומעת רואה ומרגישה את האחר, באותו ווליום בו אני שומעת רואה ומרגישה את עצמי.



הקונפליקטים שאיכות כזו יכולה ליצור היא בילבול עומס והצפה, שיכולים להביא לעצירה והימנעות, והרווחים שאיכות כזו יכולה ליצור הם קשב ייחודי, הבנה עמוקה, פרספקטיבה וחמלה, שיכולים להביא לחיבור, אהבה וזרימה.


זו לא היתה עבורי הפעם הראשונה בה אני מזהה בתוכי איכות זאת, אך הפעם זו היתה הבנה ברובד נוסף, מתוך ההתבוננות עמוקה על המקומות והמצבים הנוצרים בחיי ב'זכותה'.



2021 ,ספק הזמנה לישיבה ספק מיצג אומנותי באזור שוק הפשפשים, תל אביב יפו.



באותם ימים, כל זה קצת ביאס אותי. אמנם קיבלתי את העובדה שזה מה שמתקיים בי, אבל האמת שהעדפתי שהתכונה הזאת תבוא עם כפתור כיוונון, שאיתו אפשר יהיה להנמיך לעיתים את הווליום של האחר, או במקרים אחרים, פור גאד סייק, את הווליום של עצמי. אבל כל הזמן את שניהם באותו הווליום?


'ג'יזס, למה זה טוב?' שאלתי את הבריאה. 'למה עשית אותי כזאת?!'


והבריאה כמובן לא ענתה. רק סיננה מעבר לכתף: 'תשהי עם זה. התשובה תגיע.' ואז הוסיפה כמו אמא טרודה: מה, את פעם ראשונה פה? את לא רואה שיש לי טריליארד דברים לטפל בהם?!'


אז באמת שהיתי עם זה. כי איזו ברירה היתה לי?

ותוך כדי שהייה החלטתי להתבונן היכן עוד מתקיימת בחיי התכונה הזאת, באופנים שלא חשבתי עליה.