חיפוש

זלזלים

עודכן ב: לפני יומיים

אני שייכת לדור, שבו בעשור הראשון של חיי הייתי צריכה לצאת מהבית, להתגלש על המדרגות, ללכת את השביל החם, המתפתל, בין בתי השכונה הצעירה שלנו בראשון לציון, ועד לקצה שלה, לחצות את הכביש, ולעמוד בתור לטלפון הציבורי, כדי ליצור קשר עם העולם שאינו בטווח ראייתי או שמיעתי הפיזית.


אני עוד זוכרת את טקס שילשול האסימונים, שרק בזווית ובתנופה מאוד מסויימות, הצליח להביא אלי את צליל החיוג הנחשק.


בעשור הרביעי של חיי אני מחזיקה ביד מחשב קטן ומתוחכם להפליא, שמאפשר לי תקשורת ללא הגבלה, בטקסט, סאונד, תמונה ותנועה, עם אנשים מכל קצוות העולם, בכל שעה, ובכל מצב ומקום.





שנת 1992 - אמצע גיל העשרה שלי. אבי נכנס יום אחד הביתה עם 2 קופסאות מוזרות בידיו. הוא מניח אותן אחת על השניה בפינת שולחן המכתבייה הצמוד לפינת האוכל. "הבאתי לכם מחשב. תבדקו מה אפשר לעשות איתו" יכול להיות שהוא הראה לנו פעם או שתיים את התהליך, ואז התפנה לעיסוקיו הרבים.


אני זוכרת שבעיקר בהיתי בקופסאות המשונות, וחשבתי שלא ממש הבנתי משהו. כמה ימים אחרי זה החלטתי לנסות בעצמי. היה משהו עם להכניס דיסקט אחד לפתח המוארך שבקופסא העליונה, ולהסתכל במסך עד שכתובה הודעה באנגלית מוזרה עם מספרים ולוכסנים, ואז להוציא במהירות ולהכניס את הדיסק השני. אחרי כמה זמן והרבה הודעות שלא היה לי מושג מה פישרן נפתח משהו. והיה אפשר לכתוב שם אותיות. משפטים. אפילו סיפורים שלמים.


קצת אחר כך השכן שלנו, שהיה סטודנט לרפואה, שמע מאמא שלי שאני יודעת להקליד, וביקש שאקליד עבורו את עבודות הסמסמטר האחרון שלו. הוא שילם לי לפי דף, וזה היה מוזר בעיניי שזה בכלל קורה, אבל טוב שכך, כי בבייביסיטר לא התגלתי כמוכשרת במיוחד.




פרט מתוך התערוכה של זגמייסטר & וולש: רטרוספקטיבה. .2018 מוזיאון העיצוב חולון. צילום: תהילה אור שלו


שנת 1999 - אני זוכרת שמתישהו באחד מקורסי הסוציולוגיה שלמדתי באונ' הפתוחה, דובר על המהפיכה התעשייתית הראשונה. זו שהחלה מלונדון, והתפשטה לעולם כולו. רעיון אחד משם נחרט בזיכרוני 'זו היתה תקופה של מבנים ישנים שמתמוטטים. סדרים חברתיים, תפישות עולם, ואמונות, עברו תמורות אדירות והפכו פניהם בתוך כמה שנים. תנועת עולם שהשפיעה עמוקות על מצבה הרגשי המנטלי ותפישת העולם של האוכלוסיה'.


כשישבתי אז בכיתה, כותבת את דברי המרצה המרוחק, כל זה היה נשמע לי חלק מההיסטוריה הלא קשורה אליי. לא יכולתי לדעת, שחיי יזמנו לי עמידה בתוך לב ליבן של כמה מהפיכות טכנולוגיות. שהטכנולוגיה תפשוט לתוך חיי, ותשתלב בהם כלכך הדוקות, עד שסדרים, תפישות עולם ואמונות ישתנו תדיר ולתמיד עם העולם, וישפיעו עמוקות על מצבי חיי האישיים, התעסוקתיים, הרגשיים, היצירתיים, ומימדי החיים.




מבנים ישנים שמתמוטטים. סדרים חברתיים, תפישות עולם, ואמונות, עברו תמורות אדירות. בתמונה: מוזיאון העיצוב חולון, 2018. צילום: תהילה אור שלו


שנת 2000 - אני בשנות ה20 המוקדמות של חיי. החבר שאיתו אני גרה מביא לביתנו את האינטרנט. הוא אומר שזה 'משהו כזה שאפשר לראות איתו דברים מכל העולם דרך המחשב'. אני מסתכלת ורואה בעיקר הרבה חלונות, עם הרבה מידע וקצת תמונות. הכל קופץ וזז, ואני לא מספיקה לקרוא הכל, ואת מי זה בכלל מעניין. זה שלו. כך בערך שנה. אחרי שנה הוא מציע לי לראות איתו סרט ש'מתפשט עכשיו בכל העולם', ובפעם הראשונה בחיי, שרועים על מיטת הספה בחדר העבודה שלנו, אני צופה דרך מסך המחשב בסרט 'המטריקס'.

הוא נרדם, אבל אני נשארת ערה, ובסוף הסרט מרגישה, שמשהו בי השתנה.